<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן מ"ו</h1>
<h2>דף עג:</h2>
שכן פ"נ"ק"ע"כ"ס" פיגול נותר קרבן מעילה. ואע"ג דאיכא חומש היכא דאיכא מעילה דגבי הדדי כתיבי מעילה וחומש ולא מני ליה לחומש דהא איתיה נמי בתרומה. וחומש נמי במ"ח"פ"ז גבי תרומה ההוא חומש ליתיה בכי האי גוונא בקדשים דחומש דשעת היתר אכילת תרומה דקאמרי' דליתיה בקדשים בשעת היתר אכילה. כדקיימא לן דאפי' בבשר קדשי קדשים לאחר זריקת דמים ליכא מעילה וחומש כדאמרינן בשילהי פר"ק דמעילה בהדיא. ובפרשת אמור בתורת כהנים תניא אמר ר' יוסי שמעתי האוכל מבשר קדשי קדשים לאחר זריקת דמים שמשלם הקרן לכהנים והכהנים מביאים בהם שלמים אבל חומש ליכא. דפ"נ"ק"ע"כ"ס" מה לקודש שכן יש בו צד פיגול ונותר וצד מעילה כגון לפני זריקת דמים ואע"ג דחומש איכא בההיא שעתא דאיכא מעילה לא מ(ה)ני ליה דהא איתיה בכל שעתא בתרומה מה שאין כן בקדשים וצד כרת כגון קדשים האוכלן בטומאה ואסור לאונן. אבל אסור למחוסר כפורים דאסור בקדשים מה שאין כן בתרומה לא מני דאכתי לא קיימא לן דמהאי יתרון פ"נ"ק ע"(ה)[כ]"ס על מ"ח"פ"ז ילפינן דמחוסר כפורים אסור בקדשים ושרי בתרומה. דאי לא הכי הוה מהפיכנא. והך חומרא נמי דקתני חוזרת לתרומה ולא לחזה ושוק לא מ(ה)ני בהדייהו דהא נמי מינייהו ילפינן. ופיר' דמחפ"ז הכי איתיה. שכן יש בזר האוכלה מיתה אבל בקודש ליתה מיתה. ודלא כר' דאית ליה מיתה בקודש כדתניא [פסחים ל"ג ע"א] הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומר' באזהרה. וחומש בכל שעה בין בטומאה בין בטהרה ואפי' בשעת היתר אכילה. אבל בקודש בשעת היתר אכילה ליכא חומש כדפרישית לעיל. אין לה פדיון. אבל בקדשים יש פדיון כגון בקדשים שהוממו. זר אסור בתרומה מה שאין כן בקדשים שיש בהן צד היתר זרות כגון בקדשים קלים.
